Aarale BEN ARIE: là où l’est rencontre l’ouest (2)

Aarale Ben-Arie : là où l’Est rencontre l’Ouest (deuxième partie)
(un article ARTISTS PLANET paru dans le magazine METEOR)

Traditionnellement, les matériaux utilisés dans la fabrication des sculptures
sont le bois, le métal, l’or, la peinture, etc.

Au cours de ses expérimentations conceptuelles, Aarale a longtemps entretenu une relation particulière aveaaraleec les bois de tous types et de tous poids, s’appliquant à examiner leurs propriétés physiques afin de pouvoir formuler de nouveaux concepts esthétiques. En langage moderne, le bois est devenu pour le sculpteur un objet d’art à part entière, sans séparation entre image et surface. Ses recherches approfondies l’ont mené au point où la transformation du bois est devenue à la fois le sujet et l’objet de son art.

Même si l’objectif principal du travail d’Aarale est d’examiner des modèles de pensée qui explorent l’essence du langage artistique, il est possible avec l e recul de considérer, en termes iconographiques en particulier, les codes proposés dans son discours sur la nature et sur la validité de la représentation comme des moyens de vérification empirique. Parmi ces codes, on retrouve l’expérience de la nature, l’expérience artistique extraordinaire et une expérience esthétique forte impliquant physiquement les spectateurs dans leur environnement.

Le Chameau d’or (The Gold Camel), par exemple, véhicule cette méthode de codage, qui juxtapose une structure intellectuelle et un style expressionniste. Cette œuvre a un
e valeur nostalgique positive, renvoyant le spectateur à des paysages d’Egypte, d’Israël, et d’autres lieux du Moyen-Orient. Ici, comme ailleurs, l’artiste utilise ses premières rencontres avec ces lieux comme matériaux pour sa sculpture.

Les matériaux et anti-matériaux utilisés par Aarale Ben-Arie évoquent la relation hiérarchique entre le bois et l’or. La brillance de l’or lui confère un statut supérieur qui contraste avec le côté terne du bois, matériau de statut inférieur. C’est une vision autoritaire, forte, une source d’unicité et d’union entre l’individuel et le collectif. Le Chameau d’or symbolise ainsi les voyages d’Aarale entre l’espace et le temps tandis que les topographies se transforment en hiérarchies entre conquis et conquérants, exploités et exploitants. De la même façon, ses œuvres font référence aux conquêtes coloniales d’Europe et du Moyen-Orient, à l’impérialisme et aux frontières définies de manière artifiaaralee2cielle.

Une autre dynamique opère dans les sculptures Hh kat, Eesh et The One (L’élu). Elles invitent le spectateur à pénétrer dans le monde intérieur d’Aarale, tout en lui refusant de pouvoir y accéder totalement. Les objets nous permettent de voir mais pas de toucher, préservant ainsi une certaine distance entre notre présent et le passé évoqué par ces œuvres, un passé qui ne peut être réellement présent pour l’artiste que pendant le processus de création.

Peut-être ne pourrons-nous jamais vraiment appréhender la distinction entre sujet et objet, activité et passivité, et ne faire qu’un avec l’histoire t
elle que nous essayons de nous la rappeler ou de nous la représenter. Aarale Ben-Arie utilise ses hiéroglyphes pour agrémenter ses recherches et exprimer l’unité, les correspondances et les échos sous-jacents, à travers le temps et l’espace infinis de cultures et de civilisations différentes, chacune avec ses secrets codés. En faisant cela, l’artiste déambule aux frontières d’un autre espace, une zone spirituelle qui le fascine et qu’il partage finalement avec nous, tentant avec grand talent de nous rapprocher de l’essence de la vie, de la nature et du cosmos.

Dr Shirat-Miriam SHAMIR (Docteur en Arts et commissaire d’exposition), paru dans le magazine METEOR

 

Mordecaï ARDON – l’esprit des pionniers

Mordecaï ARDON – l’esprit des pionniers
(un article ARTISTS PLANET paru dans ASHDOD CAFE)

Mordecaï Ardon fait partie de ces artistes qui un jour, comme beaucoup d’entre nous aujourd’hui, ont fait le choix de quitter leur pays d’origine, de s’installer en Israël, et de lier leur destin à celui du pays : le sien était de marquer profondément l’histoire de la peinture israélienne du XXème siècle.

Né Max Bronstein en 1896 à Tuchów (aujourd’ artists-planet-ashdod-cafe
hui en Pologne), l’artiste part en 1919 à Berlin où il va étudier auprès de certains des plus grands peintres de l’époque : Kandinsky, Klee et Lyonel Feininger.

En 1933, alors que le pays est encore sous mandat britannique, il immigre vers Israël et vient s’installer à Jérusalem.

Lorsqu’il  obtient la citoyenneté palestinienne en 1933, il choisit
un nouveau nom, qui maquera notre histoire : Mordechaï Ardon.

De 1940 à 1952, Ardon a dirigé l’École des beaux-arts de Jérusalem, Bezalel puis, en 1974, il obtient un doctorat honorifique en philosophie.

Au cours de ces années passées en Israël la manière de peindre d’Ardon s’est progressivement métamorphosée,  passant d’un académisme figuratif à une peinture plus marquée par des abstractions.artists-planet-ashdod-cafe

Son travail, de plus en plus dominé par la peinture abstraite, est semé de figures symboliques et allégoriques, de fragments de manuscrits, d’étoiles, d’échelles, etc. – puis il va évoluer vers un style abstrait à part entière.

Comme beaucoup de maîtres issus d’Europe centrale, Ardon mélange lui-même ses couleurs, prenant soin de produire la texture, complexe, de ses tableaux.

Son monde intérieur, extrêmement riche, est plein d’associations et de symboles visuels définis, dont le fonctionnement rappelle quelque peu l’un de ses maître, Paul Klee.

Son esthétique personnelle, souvent flamboyante dans son approartists-planet-ashdod-cafeche, se décline toujours en une vaste gamme de couleurs lumineuses, pures.

Dans son œuvre, Ardon représente souvent  le ciel, ce qui lui permet de se relier à la mystique et à la philosophie juives, aux symboles de la Kabbale, à la métaphysique et à une Jérusalem céleste.

« Les fenêtres d’Ardon »,  créés entre 1980 et 1984, est un ensemble de grands vitraux ornant la Bibliothèque nationale et universitaire juive de Jérusalem qui donnent à voir des éléments visuels de la Kabbale.

Internationalement reconnu, Ardon meurt à Jérusalem en 1992.

Il est aujourd’hui considéré comme le père de l’approche régionale dans l’art israélien.

Dr. Shirat-Miriam SHAMIR (Docteur en Arts et commissaire d’exposition)- Paru dans www.ashdodcafe.com

 

חמסה חמסה חמסה – תערוכת הקיץ של מוזיאון אומנות האסלאם

חמסה חמסה חמסה – תערוכת הקיץ של מוזיאון אומנות האסלאם

555 חמסות בדיוק (!) יוצגו בתערוכה רחבת ההיקף העוסקת במוטיב המוסלמי שהפך למרכיב בלתי נפרד מהזהות הישראלית בימינו:

כ- 50 אמנים ומעצבים ישראלים מתחומים שונים מציגים גרסה חדשה ועכשווית משלהם לחמסה

בין המשתתפים: עזרי טרזי, פטמה שנאן, יעקב קאופמן, חנן דה לנגה, שלי סתת ואיילון קומבור, זויה צ’רקסקי, ענת גולן, טל גור , חיים פרנס

פרויקט מיוחד לתערוכה: עבודת מחקר חזותי של מאות חמסות היסטוריות מאוספו הפרטי של אספן היודאיקה וויליאם גרוס, אחד מאספני החמסות הגדולים בעולם. העבודה שופכת אור אודות עיצובה ומקורותיה של החמסה

« עץ העין הטובה » מיצב גדול ממדים של האמן הרב תחומי איתמר פלוג’ה « המצמיח » עיניים, חמסות סרטים וקמעות כנגד עין הרע, יוצב בכניסה למוזיאון;  זאב אנגלמאייר יציג את חמסושקה אחותה הצעירה של שושקה, שנוצרה במיוחד לתערוכה

תצוגה ייחודית של עשרות חמסות המשקפות את העושר הבלתי נתפס של החמסות המסחריות בישראל ואת היותה מעצמת חמסות

החמסה, אחד המוטיבים והחפצים הנפוצים ביותר בתרבות העממית, הפכה ברבות השנים מחפץ מסורתי בעל תפקיד מאגי הן בקרב התרבות המוסלמית והן בקרב זו היהודית לחפץ אייקוני המייצג תרבות ואמנות עממית. בתהליך של אבולוציה תרבותית הפך ייצור החמסה למסחרי והיא חדרה לתחומי חיים רבים: לפרסומות וכרזות רחוב, לבתי עסק ולמוסדות ציבור, כמחזיק מפתחות וכתליון למכוניות. שכבות רבות באוכלוסייה עושות כיום שימוש בחמסה והיא הפכה לחלק בלתי נפרד מהזהות הישראלית של ישראל 2018.

המוזיאון לאמנות האסלאם בירושלים יפתח בחודש מאי הקרוב תערוכה רחבת היקף – « חמסה חמסה חמסה » שתתפרש על פני המוזיאון כולו ואף מחוצה לו ותעסוק כולה בחמסה. במסגרת התערוכה יוצגו בדיוק 555 חמסות שונות, כמות שהיא מספר טיפולוגי וגם שוברת שיא בהצגת פריטים בנושא זה בתערוכה בישראל!

התערוכה נחלקת לשלושה חלקים המייצגים כל אחד מהם התגלמויות שונות של החמסה:

בחלק הראשון יוצג פרויקט נרחב שנעשה במיוחד לתערוכה ביוזמת המוזיאון. כ 50 אמנים ומעצבים מתחומים שונים בהם: ציור ופיסול, ניו מדיה, תקשורת חזותית עיצוב תעשייתי, עיצוב מוצר, צורפות ויודאיקה, יציגו גרסה חדשה ועדכנית משלהם לחמסה. כך למשל: אבי בירן יציג חמסה שהיא כפפת סיליקון שאינה מוליכה חום יחד עם דגמים מיניאטוריים של כמה מ »תפוחי האדמה הלוהטים » של המרחב המקומי: הכותל המערבי, כנסיית הקבר וכיפת הסלע. סמאח שחאדה תציג רישום השואב השראה מיצירת המופת של לאונרדו דה וינצי’ « האדם הויטרובי » אך בשינויים מרחיקי לכת: מדובר באישה עירומה שגופה העירום מכוסה כולו ביריעת בד, ספק הגנה ספק הדחקה והדרה. עזרי טרזי יציג כלי קיבול למים בצורת כף ידו שיצר בהדפסה תלת ממדית בהשראת ביטוי « יצק מים על ידו ». אריק וייס במחווה מתגרה של אצבע משולשת יצר חמסת מתכת אדירת ממדים בגובה מטר וחצי מצופה זהב התוקעת אצבע « בלבן של העין » – עינו של הצופה. עדן הרמן רוזנבלום יצרה חלקי ידיים שפורקו וחוברו מחדש ובמרכזם מוטיבים בנאליים מחיי היום יום : מוצץ, פקק לחור ניקוז לכיור דרכם היא שואלת אם גם הם יכולים לסייע בהגנה.

פרויקטים ייחודים נוספים הם: « עץ העין הטובה » מיצב גדול ממדים של האמן הרב תחומי איתמר פלוג’ה « המצמיח » עיניים, חמסות סרטים וקמעות כנגד עין הרע, שיוצב בכניסה למוזיאון. זאב אנגלמאייר יציג את חמסושקה אחותה הצעירה של שושקה, שנתפרה במיוחד לתערוכה. עוד בתערוכה מאגר של 113 חמסות דיגיטליות שיצרו חברי סטודיו דב אברמסון הניתנות להורדה מעמדת המחשב שבתערוכה לפי בחירה. המבקרים מוזמנים לשלוח לעצמם את החמסה שהיו רוצים שתגן עליהם מפני עין הרע.

החלק השני של התערוכה מציג פרויקט חזותי רב היקף המבוסס על סקירת מאות חמסות היסטוריות מאוספו הפרטי של אספן היודאיקה וויליאם גרוס, הנחשב לאחד מאספני החמסות הגדולים בעולם. במסגרת הפרויקט « פירקה » המעצבת הגרפית שירלי רחל רוכמן את החמסות השונות באוסף למרכיביהן החזותיים והטקסטואליים תוך שהיא מזהה תבניות – צורניות, סמליות וקישוטיות בהן: דגים, פרחים, לטאות ועוד, החוזרות על עצמם בצירופים שונים כל פעם. תוצאות המחקר יוצגו בתערוכה על ידי שימוש במתודות מתחום האינפוגרפיקה, באופן השופך אור אודות עיצובה ומקורותיה של החמסה.

החלק השלישי של התערוכה מורכב מתצוגה ייחודית של עשרות חמסות המשקפות את העושר הבלתי נתפס של החמסות המסחריות בישראל. המטרה בחלק זה של התערוכה היא לשקף את הדרך אותה עשתה החמסה מחפץ מסורתי בעל תפקיד מאגי לחפץ אייקוני המייצג אמנות ותרבות עממית, חוצה קהלים ואוכלוסיות. חלק מהחמסות נרכשו בדוכני השוק של העיר העתיקה בירושלים. אלו ללא ספק מיועדות לתיירים, וכפי שהסמלים והכתובות שמלוות אותן מעידות, מיועדות בעיקר לתיירים מחוץ לארץ. להבדיל, בחנויות « הכול בשקל » ברחוב יפו שבירושלים, בדוכני שוק מחנה יהודה, שוק הכרמל, שוק הפשפשים ביפו ובשוק רמלה-לוד מצאו האוצרים את אלו המיועדות לקהל המקומי. חמסות נוספות הובאו ממקומות « טעונים » במשמעות של קדושה, כדוגמת רחבת הכותל, קברי צדיקים וכד’.

מנכ »ל המוזיאון לאמנות האסלאם נדים שיבאן: « תערוכה זו היא נדבך נוסף בשרשרת הולכת וגדלה של תערוכות עכשוויות המוצגות במוזיאון בשנים האחרונות. התערוכה העוסקת בחמסה שמקורה באמונה עממית השזורה בתרבות עמי האסלאם, כור מחצבתו של המוזיאון, מבקשת להעניק למבקרים נקודת מבט חדשה להבנת התרבות האסלאמית, מתוך דיאלוג עם אמנות עכשווית ובאמצעות שיח בין תרבויות, הערבית והיהודית.

אוצרי התערוכה ד »ר שירת-מרים שמיר ועידו נוי מציינים כי: « החמסה, מוטיב וחפץ ששורשיה נעוצים בתרבות האסלאם הפכה עם השנים לאחד מהמוטיבים והחפצים הנפוצים בתרבות החומרית והעכשווית של ישראל.  בחרנו להתייחס בתערוכה לחמסה כחלק אורגני מהתרבות הישראלית של ימינו תוך התייחסות אל שאלת הזהות הישראלית וכינונה אל מול דמותו של האחר. 555 החמסות המוצגות בתערוכה מקבלות את השראתן מחללי התצוגה והאוספים הנדירים של המוזיאון לאמנות האסלאם וכפעולת גומלין מעשירות אותן בפרשנות מרעננת ושופכת עליהן אור חדש ».

 האמנים והמעצבים המשתתפים בתערוכה (לפי סדר א-ב’):

אבו חוסיין חנאן, בותינה אבו מילחם, פואד אגבריה ,דוב אברמסון ,זאב אנגלמאייר, אנדי ארונוביץ, אבי בירן, פיודור נתנאל בזובוב, ארז גביש, קן גולדמן, יריב גולדפרב , ענת גולן ,טל גור ,עמרי גורן, זינב גריביע, הילי גרינפלד, חנן דה לנגה, ישראל דהן, רורי הופר, עודד הלחמי, עדן הרמן רוזנבלום, אריק וייס, סנדרה ולאברג, ראובן זהבי, עזרי טרזי, עמית טריינין, נועה טריפ, רמי טריף, אריאל לביאן, איתי נוי, יפעת נעים, אורי סאמט, עדי סנד, שרי סרולביץ’, אשרף פואחרי, איתמר פלוג’ה, חיים פרנס, יעקב קאופמן,  שירלי רחל רוכמן, עמית שור, סמאח שחאדה, אבישג שטרנגולד ,פטמה שנאן.

לרגל התערוכה חמסה חמסה חמסה ייצא קטלוג מיוחד תלת לשוני, המלווה בשישה מאמרים המרחיבים בכל הקשור לחמסה ולמאגיה בכלל. מאמרו של פרופ’ יובל הררי, הפותח את הקטלוג, מבקש להסביר את העקרונות, הפעולות והמטרות של מאגיה בכלל ושל המאגיה יהודית בפרט. מאמרה של הגב’ עידית שרוני, אוצרת המוזאון « היו זהירות », מתאר מנהגים לשמירת האדם מפני מזיקים ועין הרע בקרב נשות עירק. פרופ’ רחל מילשטיין עוסקת במוטיב החמסה באמנות, ובקשר שלה לידו של האל. פרופ’ גדעון (גידי) בוהק מצביע על המגעים שבין המאגיה היהודית והמאגיה המוסלמית בימי הביניים ובעת החדשה. פרופ’ שלום צבר מגולל את תהליך ייהוד החמסה, ואת התגלמותה באמנות הישראלית העממית. ד »ר רוביק רוזנטל לוקח את הקורא למסע לשוני בעקבות החמסה, תוך שהוא מצביע על דרכי מפגש שונות של האמונה העממית והלשון.

אוצרים: ד »ר שירת-מרים (מימי) שמיר, עידו נוי

 

« Khamsa, Khamsa, Khamsa » at the Jerusalem Museum for Islamic Art

« Khamsa, Khamsa, Khamsa » at the Jerusalem Museum for Islamic Art    —

555 different Khamsas will be displayed in an exhibition, which is entirely devoted to the Khamsa, one of the most widespread motifs and artifacts in popular culture. Over the course of many years, the hamsa turned from a traditional object with a magical role – both in Moslem culture and Jewish culture – into an iconic object, which represent popular culture and art. In a process of cultural evolution Khamsa production became commercial and penetrated numerous areas of life: commercials and street billboards, business premises and public institutions, key holders and as an ornamental object in the car. Many strata of the population now use the Khamsa, and it has become an integral part of Israeli identity in 2018.

The exhibition is divided into three sections, each of which represents different portrayals of the Khamsa:

The first part comprises an extensive project specially devised for the exhibition, at the museum’s request. Some 50 artists and designers, from various fields, including: painting and sculpture, new media, visual communications, industrial design, product design, jewelry and Judaica, will present their new and contemporary rendition of the Khamsa.

The second part of the exhibition presents an extensive visual project based on a survey of hundreds of historic Khamsas from the private collection of Judaica collector William Gross, who is considered one of the world’s leading collectors of hamsas . As part of the project graphic designer Shirley Rachel Rochman “deconstructed” the different Khamsas in the collection to their visual and textual components, and identified patterns relating to form, symbols and ornamentation, including fish, flowers, lizards etc. These elements recur in various sequences. The research findings will be displayed in the exhibition, based on the infographics method, which will shed light on the design and origins of the Khamsa.

The third part of the exhibition comprises a unique exhibit of dozens of Khamsas which convey the incredible wealth of commercial Khamsas in Israel. The aim of this part of the exhibition is to illustrate the path the Khamsa has traveled, from a traditional artifact with a magical purpose, to an iconic object that represents popular art and culture, and which encompasses communities and sectors of the population. Some of the Khamsas were purchased from market stalls in the Old City of Jerusalem. Those are certainly aimed at tourists and, as the symbols and inscriptions on them indicate, are principally targeted at foreign tourists. In contrast, the curators find Khamsas designed for the local population at Everything for a Shekel stores on Jerusalem’s Jaffa Road, at stalls at Mahaneh Yehuda Market in Jerusalem, and the Carmel Market in Tel Aviv, the Flea Market in Jaffa and at the Ramla-Lod Market. Other Khamsas were brought from places “charged” with sacred significance, such as the Western Wall piazza, the graves of sages etc.

Designers and artists participating in the exhibition:

Buthina Abu Milhem, , Hannan Abu Hussein,  Fouad Agbaria, Dov Abramson,  Zev Engelmayer, Andi Arnovitz ,  Avi Biran, Feodor Netanel Bezzubov,  , Erez Gavish, Ken Goldman, Yariv Goldfarb, Anat Golan, Tal Gur and Lou Moria , , Omri Goren, Zenab Garbia, , Hili Greenfeld, Chanan De-Lange, Israel Dahan, Rory Hooper, Oded Halahmy,  Eden Herman- Rosenblumn,   Arik Weiss, Sandra Valabregue, Reuven Zehavi, Ezri Tarazi, Amit Trainin, Noa Tripp, Rami Tareef, Ariel Lavian, Gregory Larin, Itai Noy, Yifat Naim, Uri Samet, Adi Sened, Sari  Srulovitch,  Shelly and Eilon Satat-Kombor, Ashraf Fawakhry, Itamar Paloge, Haim Parnas,  Yaakov Kaufman, Shirley  Rachel Rochman, Amit Shor, Samah Shihadi, Avishag Sterngold, Fatma Shanan.

The Jerusalem Museum for Islamic Art

HaPalmach St 2

Phone: 02-5661291

Dr Shirat-Miriam SHAMIR (Docteur en Arts et commissaire d’exposition) et Ido NOY

 

Aarale BEN ARIE: là où l’est rencontre l’ouest (1)

Aarale Ben-Arie : là où l’Est rencontre l’Ouest (première partie)
(UN ARTICLE ARTISTS PLANET PARU DANS LE MAGAZINE METEOR)

Sculpteur et peintre israélien, Aarale (Aaron) Ben Arie est né en 1955 à Haïfa. Il vit aujourd’hui à Tzafririm, un moshav situé non loin de Jérusalem.

Autodidacte, il choisit d’étudier auprès d’artistes et d’artisans ; il apprend artists-planet-meteor-magazine-6-copienotamment de potiers et de menuisiers de Gaza et d’Hébron. Il se met à sculpter le bois, il reconstitue des outils antiques et crée des ateliers de travail.

On peut dire de lui qu’il est un créateur d’expériences.

Tout au long de sa carrière, Aarale Ben-Arie a principalement créé des sculptures, à la fois miniatures et monumentales, pour des environnements ruraux et urbains, pour des espaces privés et publics en Israël et à l’étranger.

Ses œuvres se situent à la frontière entre illustrations natartists-planet-meteor-magazine-7-copieuralistes et silhouettes abstraites, bandes dessinées et hiéroglyphes, représentations en deux et trois dimensions.

L’exposition Là où l’Est rencontre l’Ouest (Where East Meets West), présentée en 2007 à la Galerie Heppaecher en Allemagne, a rassemblé trente sculptures en bois et en métal s’inspirant d’une expérience à la fois politique et culturelle du Moyen-Orient. Ces sculptures hiéroglyphiques, de 25 à 30 centimètres de hauteur chacune, ont été réalisées en Israël à partir d’étain, de cuivre, de cuivre doré et de bois.

Pour l’occasion, une semaine avant le début de l’exposition, l’artiste avait même réalisé une nouvelle installation de grandes sculptures en bois.

Ces œuvres donnaient, en substance, une synthèse du travail effectué par l’artiste, au cours des trois années précédentes, des thèmes et des styles qu’il utilisait de manière récurrente.

Mélange de passion et de logique, ces sculptures en bois et en métal représentent, dans la carrière d’Aarale, un changement de direction.

Si sa quête d’inspiration spirituelle est née de sa découverte des richesses de l’Egypte ancienne, l’artiste a toutefois puisé la plupart de simages-4es sources de création dans des cultures plus proches de lui, principalement en Israël.

Ce ne sont pas les monuments architecturaux colossaux historiquement associés à ces civilisations antiques qui ont captivé l’imagination de Ben-Arie, mais les concepts transcendantaux qui y sont profondément ancrés. Les hiéroglyphes, les mythes et les légendes donnant de l’univers une interprétation séculaire ont ouvert à Aarale un passage, duquel ont émergé ses sculptures contemporaines.

Créer des œuvres de petite taille, et les reproduire ensuite à plus grande échelle pour les présenter dans des environnements vastes lui a permis de dépasser ses limites et de réaliser à ce jour quelques-unes de ses plus belles créations.

A suivre

Dr Shirat-Miriam SHAMIR (Docteur en Arts et commissaire d’exposition)

‘צחוק הגורל’: כלים לנרות נשמה ולנרות זיכרון

‘צחוק הגורל’: כלים לנרות נשמה ולנרות זיכרון באמנות יהודית עכשווית של אסכולת בצלאל

 

עד כה, מעולם לא הוקדשה תערוכה של אמנות יהודית לכלים ולאביזרים של נרות זיכרון ונשמה. ייתכן שהסיבה לכך היא שנושא כמו מוות עלול לדכא, להעציב ולגרום לתחושת אי-נוחות בקרב הצופים. התערוכה צחוק הגורל מטפלת בנושא מכיוון מפתיע; האמנים התבקשו ליצור כלים וחפצים שיעלו חיוך על פני הצופה, שיגרמו לו לבחון ולהתעמת עם שאלות הנוגעות לעצב ולצחוק, שיציפו בו חוויות רגשיות הנוגעות בשורשי הצער, וזאת על מנת להקל על הכאב, לנתבו לאפיקים חדשים ובריאים, בתהליך של חוויה מתקנת וקתרזיס.

אוצרי התערוכה: ד »ר שירת-מרים שמיר ועידו נוי

 

« KEEP IT LIGHT »: CONTEMPORARY JEWISH ART at The Jerusalem Biennale

« Keep It Light »: Vessels for Memorial and Remembrance Candles in the Contemporary Jewish Art of the Bezalel school at The Jerusalem Biennale: 

 

 The exhibition Keep It Light, at the Skirball Museum of Biblical Archaeology (13 King David Street Jerusalem), addresses the end of life, a painful topic that for many is a watershed in the topography of the life cycle. Despite the seriousness and gravity of the subject, this exhibition focuses on black humor, irony and absurdity. Through the display of vessels for memorial and remembrance candles created with unusual and innovative perspectives, the exhibition aims to surprise and stimulate the viewer to reconsider the place of death within the lifecycle, the mourning process and the religious customs associated with each.

 

« Keep It Light »: 08/10/2017 to 15/11/2017

Curators: Dr. Shirat-Miriam Shamir, Ido Noy

 

« Where East Meets West » – Sculptures by Aarale BEN-ARIE

Where East Meets West:
Sculptures by Aarale Ben-Arie

 The Middle East experience, political and spiritual, is the driving force behind Where East Meets West, thirty wood and metal sculptures by Aarale Ben-Arie at the Heppaecher Gallery in Germany.

Throughout his career, Aarale has primarily
created sculptures, both miniature and monumental, for rural and urban artists-planet-meteor-magazine-6-copieenvironments, private and public spaces in Israel and abroad. His works fall somewhere between naturalist illustrations and abstract figures, between cartoons and hieroglyphs, between two dimensions and three.

This exhibition is comprised of 30 hieroglyph sculptures, each about 25-30 cm. high,  made in Israel of tin, copper, copper-gilt, and wood, along with a new installation of large wood sculptures which the artist created at the Heppaecher Gallery during the week before the opening. It is, in essence, an interim report on his work during the past three years, featuring recurring themes and styles.

artists-planet-meteor-magazine-4-copieShaped by a blend of passion and logic, this group of wood and metal works is a change of direction for Aarele Ben-Arie. Although his quest for spir
itual inspiration was sparked by the riches
of ancient Egypt, he eventually found much of his source material for these works in cultures closer to home,
mainly in the Land of Israel. It was not the colossal architectural monuments historically associated with these ancient civilizations that captured Aarale’s imagination, but the transcendental concepts embedded within them. The hieroglyphs, myths and legends expressing an age-old grasp of the universe became the conduit through which Aarele’s contemporary sculptures emerged. The opportunity to create small works, then elaborate upon them in much larger scale and to present them in expansiv
e surroundings has given him the opportunity to burst beyond previous limitations and create some of his best work to date.

artists-planet-meteor-magazine-7-copieAarale Ben-Arie belongs to the growing circle of artists who explore rather than conclude, who experiment rather than making definitive statements. The end products they present to the public are often meant as transient pieces that provide us with more information about the process of making art and using materials than about the pleasures of an aesthetic experience.

Traditionally, the materials used in making sculpture were wood, metal, gold, paint, etc. Alongside his conceptual experiments, Aarale has had for many years an ongoing romance with wood of all weights and stocks, investigating its physical properties in order to formulate new aesthetic concepts. In modernist idiom, wood has become for Aarale the art object in itself, with no separation between image and surface. His penetrating search has led to the point where the transformation of the wood is images-4now the subject as well as the object of his art.

Although the main thrust of Aarale’s work is  to examine models of thinking that deal with the essence of artistic language, it is possible  to go back and distinguish, especially in iconographic terms, the codes he proposes as a means of empirical verification in his discourse on the nature and validity of representation. Among these codes are the experience of nature; the extraordinary artistic experience; and the powerful aesthetic experience which physically involves viewers in their environment.

The Gold Camel, for instance, is a vehicle for this method of coding, which juxtaposes an intellectual structure, on the one hand, with an expressionistic style on the other. This work has positive nostalgic value, returning the viewer specifically to the landscapes of Egypt, the Land of Israel, and elsewhere in the Middle East. Here, as elsewhere, the artist has used his first encounters with these places as the stuff of sculpture.

telechargement-2Aarele’s materials and anti-materials hint at the hierarchical relationship between wood and gold. In contrast to the wood’s low luster and consequently low status, the brilliance of the gold represents a higher level. It is authoritative, empowered, a source of uniqueness as well as union between the individual and the collective. Hence the golden camel symbolizes Aarale’s  journeys from space to time as topographies are transformed into hierarchies of conquered and conquerors, exploited and exploiters.  Similarly, Aarale’s works references European and Middle Eastern colonial conquests, imperialism and artificially defined borders.

Another dynamic is at work in the sculptures: hh kat, eesh and The One. These pieces invite the beholder into Aarales’s interior world, yet ultimately deny full entry. The objects allow us to see but not touch, preserving a certain distance between our present and the past evoked by the works, a past that may be fully present to the artist himself only during the process of sculpting.artists-planet-meteor-magazine-1-copie

We may never be able to overcome entirely the distinction between subject and object, activity and passivity, and become one with the history we are trying to remember or represent. Aarale uses his hieroglyphs to investigate and express the underlying unity,  correspondences, and echoes across the infinite time and space of different cultures and civilizations, each with their coded secrets. In so doing, the artist treads along the borders of another space, a spiritual zone which  fascinates him and which he ultimately share with us in a glorious attempt to bring us nearer to the essence of life, nature and the cosmos.

Dr. Shirat-Miriam SHAMIR (Docteur en Arts et commissaire d’exposition), Jerusalem 2007.

 

Eden Herman-Rosenblum à l’exposition « Judaïca contemporain, coupes et verres à vin de l’Ecole des beaux-arts de Bezalel »

Eden Herman-Rosenblum à l’exposition « Judaïca contemporain, coupes et verres à vin de l’Ecole des beaux-arts de Bezalel »
(UN ARTICLE ARTISTS PLANET PARU DANS FUTE MAGAZINE)

L’exposition de judaïca qui se tient en ce momeent au musée de Rishon Letzion réunit les plus importants créateurs contemporains de Judaïca. Parmi ces artistes, Eden Herman-Rosenblum est l’une des plus marquantes.  

Eden Herman-Rosenblum commence sa carrière en 1990, après avoir obtenu son diplôme d’orfèvrerie à la prestigieuse école des beaux-arts de Jérusalem.

L’artiste, qui travaille dans son atelier de Pardés-Hana, crée des pièces uniques : anneaux de mariage, coupes de Kiddouch, chandeliers et mezouzot au design original.

Chaque pièce est joliment emballée, ce qui en fait un cadeau idéal pour les mariages, les fêtes, Bar Mitzvahs ou pendaisons de crémaillère.

L’originalité des créations d’Eden, exposées partout dans le monde, fait partie d’une nouvelle vague de design Judaica, qui  apporte un souffle plus actuel aux objets rituels juifs et suscite un nouvel intérêt à l’international.

A l’origine de l’inspiration d’Eden on peut retrouver une approche ironique, un design empruntant au fantastique contemporain et à son et à son identité juive.

Eden a produit de nombreuses pièces superbes de Judaica moderne. « Roly Poly coupe de Kiddouche »

En ce moment trois des créations d’Eden Herman-Rosenblum sont présentées à l’exposition  « Judaïca contemporain, coupes et verres à vin de l’Ecole des beaux-arts de Bezalel ».

Dr Shirat-Miriam SHAMIR (Docteur en Arts et commissaire d’exposition) et Ido NOY

Iris TUTNAUER : Une star du Judaïca à Rishon

Iris TUTNAUER : Une star du Judaïca à Rishon
(UN ARTICLE ARTISTS PLANET PARU DANS « ROULA MAGAZINE »)

Longtemps, le Judaïca est resté une affaire d’hommes.
Aujourd’hui, il est de plus en plus marqué par la « Roula’s touch ».
En ce moment, d’ailleurs, à l’expo de Judaïca contemporain qu’on peut aller voir à Rishon, Iris TUTNAUER fait figure de star.

 A l’exposition « Judaïca contemporain, coupes et verres de Kiddouch de l’école des beaux-arts de Jérusalem », qui vient d’ouvrir ses portes au musée de Rishon LeZion (2, rue Ahad Haam), l’étoile du design Iris TUTNAUER est l’une des plus brillantes.

Iris est née, vit et travaille depuis toujours à Jérusalem, mais ses créations font le tour du monde. Et ça ne date pas d’hier, puisqu’elle a commencé sa carrière il y a plus de 26 ans, à sa sortie du département d’orfèvrerie de l’académie Bezalel des beaux-arts et de design.

Son travail marie un design contemporain à un artisanat exceptionnel, et exprime des concepts et des valeurs ancrées dans la tradition juive.

Ses pièces de refonte.artists-planet.eu : Iris TutnauerJudaïca ont déjà été acquises par le musée d’Israël de Jérusalem, le musée juif de New-York et le musée d’art de Caroline du Nord, sans compter les nombreuses collections privées où elles apparaissent.

Pour concevoir son verre de Kiddouch, qu’on peut admirer à l’expo, elle s’est inspirée d’un verre coiffé d’un couvercle qui se trouvait dans  la maison de son grand-père, en Irak.

Elle excelle à transmettre un profond sentiment de nostalgie, et offre une place particulière à des souvenirs d’enfance qu’elle mêle à ses expériences de femme adulte.

Jusqu’au 28 mars prochain, venez voir ses créations, et de nombreuses autres pièces de Judaïca, au musée de Rishon.

Dr Shirat-Miriam SHAMIR (Docteur en Arts et commissaire d’exposition) et Ido NOY